אחד התנאים לשגשוג של חברה דמוקרטית מודרנית הוא שכל האזרחים שווים בפני החוק ושמערכת הממשל משרתת אותם. במדינה דמוקרטית, השלטון ועובדי המדינה השונים צריכים לחשוב על עצמם כמי שעובדים אצל האזרח הפשוט. אחד היישומים של העיקרון הזה הוא בכל הנוגע למידע. כיום, מידע הוא דבר בעל ערך רב. בעזרת מידע ניתן להבין אם מערכות שלטון מתפקדות כראוי או שיש מניעים נסתרים לפעילויות השונות שלהן. המחוקק הישראלי הכיר בחשיבות של המידע והנגשתו לציבור הרחב ובשנת 1998 חוקקה כנסת ישראל חוק מיוחד בנושא. על החוק הזה ומשמעויותיו השונות כאן במאמר הזה.
הנגשת מידע היא לא רשות אלא חובה
חוק חופש המידע הוא חוק המגדיר ומפרט את החובה לספק מידע של כל גוף ממשלתי או כזה בבעלות ממשלתית. על גופים אלו יכולים להימנות: משרדי ממשלה, בתי משפט, בתי חולים, עיריות, רשויות מקומיות, חברות ממשלתיות ועוד. החוק מגדיר כיצד ואיזה מידע צריך לספק ולמי:
מי רשאי לקבל מידע?
כל אזרח או אזרחית במדינה יכולים להגיש בקשה לקבלת מידע ספציפי.
איזה מידע ניתן לבקש?
ניתן לבקש כל מידע שהוא. החוק מחריג מידע שיש לו רגישות בטחונית או שהוא פוגע בפרטיות של אזרחים או שהוא פוגע במערכת עצמה.
מתי מקבלים את המידע?
החוק מגדיר תקופה של 30 יום במהלכה ניתן להשיב על פניות במסגרת חוק חופש המידע. המחוקק מודע לאפשרות שלעיתים יהיה קשה למצוא את כל המידע הנחוץ. לכן הוא מתיר ארכה של עד 90 יום במקרים חריגים.
מידע הנוגע לצד שלישי
לפעמים, שאלות שונות יכולות להיות בעלות משמעות לחשיפה של צד שלישי. במקרה כזה, על הגוף הנשאל לברר עם אותו אדם או מוסד לגבי המידע הזה, לידע אותו שהוא נשאל לגביו ולבקש את הסכמתו לפרסום.
האם המידע עולה כסף?
בכדי למנוע הצפה של שאלות שאינן בעלות משמעות או ערך רב, קבע המחוקק שניתן לגבות אגרה על כל פניה לגבי מידע. כך מאפשרים את קבלת המידע אבל גם מאזנים ומגינים על המערכת מפני הצפה, אולי אפילו מכוונת, בשאלות שיקח זמן רב לענות עליהן. יש לציין שמידע אשר נוגע לאדם עצמו באופן אישי, יהיה פטור תמיד מאותו תשלום אגרה. למשל מידע רפואי לגבי פציינט או מידע לגבי רישומים שונים במערכת המיסים לגבי נישום. נדגיש כאמור שמבקש המידע יכול לשאול רק על עצמו.
חוק חופש המידע הביא כבר לחשיפות שונות ואפילו לשיפורים שונים במערכות השלטוניות. יש דוגמאות רבות למידע אשר התפרסם והגיע לידיעות בעיתונות. דוגמה לכך היא למשל החשיפה על העלות המופרזת של מסיבת השחרור משירות צבאי של רב אלוף (מיל) בני גנץ. בקשה פשוטה למידע על עלותה של אותה מסיבה חשפה את הסכומים הגבוהים עליה ועל סרטון הפרידה. זהו מקרה אחד מיני רבים שזהו חוק מבורך.
